לאורך הדרך נטמנו גופות
ועל אף שבכינו ידענו,
אנו,
לא נצא חיים מהסיפור הזה
ומרצפות החימר רק ירככו את הפגע.
ובמקום שברכנו נפלנו שדודים
ועורקים, עמוסי לבה הפכו את הכפר הקטן שלנו
לעיר להבות בעלת היסטוריה (מזויפת הם כתבו בעיתונים).
ונלקחנו מכאן
כפי שנלקחנו לכאן ובכינו, והדמעות
לא נגעו, לא הרטיבו... ולאורך הדרך נטמנו,
אנחנו
ומוזר לציין אך כבר אז, אך כבר אז ידענו
ובמקום שברכנו, נפלנו,
שדודים נפלנו, ללא מחילה
(מוזר? האם את מסכימה? )
ומה?
כה קשה היה, כה נמנע מכוחך הסופי בהחלט
לבקש מחילה? כך שנוכל לאסוף את הדם הזה
בפלסטיקים קטנים ושטופים של קוטג'
ואולי אולי לשמור קצת מעט למחר? |
