עם ערב מקיצה שנאתי,
פוקחת עינה העצלה
שנאתי מתעוררת בערב.
מנערת את זעמי מרבצו,
מפזרת שק גרגירי המחשבות הרעות
כעסי כבד כאבן.
שנאתי טווה חוטים לבנבנים כבגד
של עלבון
נושרים סביבי כהינומת כלה נבגדת,
שקרייך מנצנצים כפסיפס מתועב.
כאבי אלייך, כאבי עלייך, דאגתי לך
כל מחשבותי הטובות
מתבוננות בי בריקון
אני קהה חושים
אני כהה חושים
לילותיי חסרי מנוחה
כעסי מחריש אוזניים
עלבוני בשתיקתו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.