יולי
הקיץ מתפרץ מתוכי
כגיטרה זועמת
כלחישה חרישית
בלילות חנוקים
עוטף את חושי בנמשים

הנשיקות שלי עצובות
גורל של משורר
לחזות סופות גשמים
טרם אסיף המלים

נרדם אחריה בלילות
חובק ידה במסירות
פן תצהיב,
שמא תנשור ותיעלם ברוח

נערה ושמה יולי
רוקדת עירומה בחלוני
עת יתעייפו רגליה הדקיקות
תשקע אל מיטתי
ואהבתי.

רותי
בין נשימה לנשימה
שפתיי נושקות אל קיץ ישן
שהספקתי לשכוח

נשיקות קטנות
עטופות בריח נעורים
שלא אדע עוד

עדי
אמש התמכרה נפשי
לעשן שפתיה
משוב פרוע
של אמת ודמעות

מעירה אותי משנתי
שנה בינונית
שקועה בהבלי פחד

מחט קטנה
דוקרת את ליבי
בין השקיעות
היחידה שמזכירה לי
כי חי אנוכי.