מחנק בגרון ודופק גבוה,
האוויר לתוך הריאות לא נכנס
הפתח חסום, נסגר.
והראש מסתחרר והעיניים מוצפות,
לאט לאט כבר אין בהם מקום,
והלחיים- נו מה לעשות- נרטבות.
והראש כואב, והמוח דואב
איך עושים שזה ייפסק?
עוד מעט ממחשבות מפחידות הוא מתרסק.
רוצה רק לישון ולא להתעורר,
על המשך החיים האם אפשר פשוט לוותר?

רוצה ליפול, לא יכולה יותר להתמודד,
את המבט קדימה קשה למקד.
מכחישה, מתעלמת אבל יודעת שאין לאן לברוח
הנה זה מגיע ואת הזמן אי אפשר יותר למתוח.
רועדת, כל הגוף רועד,
מפחדת, לא רוצה להתמודד.
לא רואה איך אני מחזיקה מעמד,
עכשיו אומרים להתראות ואחר כך נשארים לבד.
מפחדת ללכת לאיבוד,
הסיכוי שהמצב ישתנה כבר לגמרי אבוד
וכמה שזה מוזר, כבר מתגעגעת.

מחנק בגרון ודופק גבוה,
האוויר לתוך הריאות לא נכנס
ולי כבר מעבר למזמן - נמאס.
אופטימיות, פרופורציה, תקווה
מקווה לפחות -למצוא אהבה.
אהבה לעצמי, ולמשהו אחר
אהבה לחיים ושהכל יסתדר,
ואושר, למצוא, להנות ממנו ושלא ילך לעולם...