[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מחנק בגרון ודופק גבוה,
האוויר לתוך הריאות לא נכנס
הפתח חסום, נסגר.
והראש מסתחרר והעיניים מוצפות,
לאט לאט כבר אין בהם מקום,
והלחיים- נו מה לעשות- נרטבות.
והראש כואב, והמוח דואב
איך עושים שזה ייפסק?
עוד מעט ממחשבות מפחידות הוא מתרסק.
רוצה רק לישון ולא להתעורר,
על המשך החיים האם אפשר פשוט לוותר?

רוצה ליפול, לא יכולה יותר להתמודד,
את המבט קדימה קשה למקד.
מכחישה, מתעלמת אבל יודעת שאין לאן לברוח
הנה זה מגיע ואת הזמן אי אפשר יותר למתוח.
רועדת, כל הגוף רועד,
מפחדת, לא רוצה להתמודד.
לא רואה איך אני מחזיקה מעמד,
עכשיו אומרים להתראות ואחר כך נשארים לבד.
מפחדת ללכת לאיבוד,
הסיכוי שהמצב ישתנה כבר לגמרי אבוד
וכמה שזה מוזר, כבר מתגעגעת.

מחנק בגרון ודופק גבוה,
האוויר לתוך הריאות לא נכנס
ולי כבר מעבר למזמן - נמאס.
אופטימיות, פרופורציה, תקווה
מקווה לפחות -למצוא אהבה.
אהבה לעצמי, ולמשהו אחר
אהבה לחיים ושהכל יסתדר,
ואושר, למצוא, להנות ממנו ושלא ילך לעולם...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ה"שלח לחמך" הזה
מזכיר לי שצביקה
הלולן הקמצן
באמת לא מאכיל
אותי כמו שצריך










אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/9/05 2:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רעות בן יוסף

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה