שירו'ש אביב / געגועים רחוקים |
מתגעגעת ובוכה.
דמעה נופלת,
ונוגעת ברצפה.
היא חושבת,
על כל מה שהיה.
היא עומדת,
כבר לא בוכה.
היא התחזקה,
אך עוד מתגעגעת,
לאותם הזמנים,
שכשהשמש שקעה,
היינו נפגשים,
באותם הלילות,
ובאותם הימים.
שנינו עכשיו חושבים
על אותם הדברים,
ולצערי במקומות כה רחוקים,
הוא שם רחוק
יושב מול תמונה,
עוד דמעה נפלה.
ואני כאן
רחוק מכולם,
יושבת, ומסתכלת עליו דרך ענן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|