|
את פוסעת
מביטה למרחקים ורואה,
לפעמים מלבינות הפנים, לפעמים
זז הצער לעיניים, לפעמים
חלון נשאר פתוח לסופה.
עולם נבנה משתיקת ההתבוננות
מתבונת הרואה,
מתוגתו
של הרואה ואינו נראה.
לא ידעת
כשטוויתי קורים
שקופים
ממני אלייך,
מהודקים בקשר עין
אל קרסולך
שלא ארחיק לכת
ממך.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.