מרגישה שצללתי למעמקים,
התפלשתי בגופי

נשמתי הבוערת

מתפלשת, מסתתרת, נאבקת, מתכחשת

דממה
מסתכלת בעיניי הצלולות..

מבט לעצמי
וראה שוב - ברור.
היכן וכיצד הייתי כל הזמן,

והעצב ההוא הנוגע הפוצע,
דוקר בחזי שוב ושוב...

חרב מוציאה את הפרשדונה
פולטת מיצים-רעלים מגופי,

נמאס ועייף כבר מהדרמה הזאת

מבקשת רק עוד אור
לעולם שלי,

בשביל שקט בדרך סלולה מראש
מבקשת לא עוד צער או כאב פוצעים,
מתיינקת מתחננת על ברכיי עוד דקה

רק עשה שלא תבוא עוד מכה...

באינסופ נתגלגל - ספירלה שלמה

הנה עוד שיעור , עוד מתנה..

הבנה שנייה,
הטרנספורמציה הבאה.

עולם חדש - התחלה

הבריאה

רק בואי...

אני פה מחכה.