וביום שישי, בעשרת ימי תשובה
בשעות של התבוננות ובחינה
השמש יורדת בצבעים של אדום וכתום
לים התיכון
ופתאום
נפתח לך הלב
אותו הלב שסגרת במאמץ
הטבעת חותם שעווה
ואמרת
שוב לא ייכנס לשם כלום
ופתאום
עם שיר עצוב ברקע
ובקבוק בירה ביד
אתה מרגיש מוכן
מוכן לעוד סערה
שבטח תגיע ותקח אותך למקומות
שבהם עוד לא היית
כן היית
אתה נזכר
הצלקות עדיין שם
רק צריך להתבונן פנימה
להריח בושם מוכר עד כאב
לעבור בפינה או בצומת או בבית קפה
והצלקת מאדימה
אבל, הנה כבר
חשיכה מוחלטת
שעת החסד חלפה
השבת כבר כאן
חותם השעווה עדיין קיים
סמל הטמטום והפחד מוטבע עליו
רוח של סוף קיץ מלטפת את שיערך
החותם הולך ונמס
אור כואב חודר אליך
מציץ וכבה
הולך ומתגבר
וביום שישי, בלילה כזה
אתה מרגיש מוכן
כפי שלא הרגשת מזמן
ומריח את ריח הסערה
המתקרבת. |
