חור קטן, כאילו נקב, נפער
ואני יודעת שעם הזמן הוא יגדל
וכל הפרטים שאגרתי בינתיים יבלעו בחשיכה
בלי שאוכל לספר לך
וכבר עכשיו זה חסר לי.
מישהו ברדיו שר מהלב
וגעגוע חזק צורב
רצון לנסות לתקן שוב גואה
או אולי לנסות להחלים, להתגבר
לא תמיד אני מבדילה ביניהם
ואין מה שימלא את החסר
וכמה שאצחק לא אפסיק לבכות
ואולי הגיע הזמן להרפות
מדממת לאיטי, בחשיכה תמידית
ובדיוק כשחושבת שיש לי אוויר -
נבלעת לתוך ואקום אימתני
מפחדת מהבוקר, חרדה מהלילה
מייחלת לשכוח, לברוח
לעצום עיניים ולא לראות אותך עוד
מייחלת למשהו אחר, אמיתי
שימלא את החסר.
מייחלת שלא ארצה אותך יותר. |
