מירי: הלו?
בועז: שלום. מירי?
מירי: בו-עז, מה שלומך?
בועז: מצוין, תודה. את?
מירי: הכל טוב, תודה.
בועז: את מנחשת?
מירי: בוודאי, מלאה בניחושים פרועים.
בועז: לא בטוח שיש לי הפתעות היום.
מירי: אישור כניסה?
בועז: אל תתרגזי.
מירי: לא מתרגזת. מה הדרגה שלו?
בועז: רב סרן.
מירי: אוף!
בועז: כן.
מירי: איזה באסה. קיוויתי להגיד לך שאי אפשר להכניס אותו.
בועז: אני יודע, אני יודע. גם אני קיוויתי.
מירי: לא נורא. מתי הוא מגיע?
בועז: אל תתרגזי.
מירי: הוא כבר בשער?
בועז: לא, לא.
מירי: אז מתי?
בועז: עוד עשרים דקות.
מירי: אתה צוחק עליי.
בועז: (צוחק) לא.
מירי: בועז, אתה עושה לי חיים קשים.
בועז: באמת שלא בכוונה. הם פשוט לא מבינים.
מירי: טוב, זה בסדר.
בועז: את מסכימה?
מירי: מה חשבת? אבל הוא יחכה קצת בשער.
בועז: קצת?
מירי: קצת.
בועז: מה זה קצת?
מירי: ממש קצת. עשרים דקות.
בועז: טוב, לא יזיק לו.
מירי: ואולי הוא ילמד לקח לפעם הבאה.
בועז: נקווה.
מירי: זה לא באמת יקרה, הא?
בועז: יכול להיות שאת צודקת.
מירי: כן.
בועז: טוב, אז מתי להתקשר?
מירי: עוד חצי שעה?
בועז: בסדר.
מירי: בסדר.
בועז: אז נדבר עוד מעט.
מירי: אני אצפה לזה.
בועז: ותודה.
מירי: אין בעיה, בועז.
בועז: להתראות.
מירי: ביי.

ניתוק.

מירי: שי! מה המצב?
שי: אהלן מירי. הכל טוב? הכל טוב?
מירי: הכל טוב.
שי: משהו חדש?
מירי: לא, הכל רגיל.
שי: איפה שניר?
מירי: לא יודעת, נעלם. אוכל איפשהו, אני מנחשת.
שי: אה.
מירי: הכל טוב אתך?
שי: הכל טוב, הכל טוב.

מירי: ערב טוב.
רז: היי.
מירי: רז, וואו, לא ראיתי אותך הרבה זמן.
רז: כן, הא?
מירי: סוגר הרבה?
רז: האמת היא שלא ממש. אני פה כמעט כל יום.
מירי: בבית?
רז: כן.
מירי: ברצינות? מה קרה לחיילים הקרביים?
רז: לא יודע, אני לא בטוח שהייתי אחד כזה.
מירי: וואלה.
לירון: הצבא לא ממש רוצה אותו.
רז: זה לא נכון.
לירון: זה קצת נכון.
רז: קצת.
מירי: אז איפה אתה?
רז: חברון.
מירי: חברון! נשמע קרבי למדי.
רז: המיקום קרבי, כן.
מירי: רגע, אתה חוזר כל יום מחברון?
רז: לא כל יום...
לירון: כמעט כל יום.
מירי: רציני? ואני מתלוננת על תל אביב.
רז: זה דווקא נחמד. יש לי את ערן.
מירי: כן, זה בטח נחמד. רוצה לספר לי למה?
רז: למה אני חוזר כל יום מחברון?
מירי: כן.
רז: לא שמעת על הצוות שלי?
מירי: הדוסים שפורקו? גדוד "לביא"?
רז: שמעת.
מירי: כן.
רז: טוב, אז בינתיים אני בחברון, עושה כלום.
מירי: יפה.
רז: כן.
מירי: וחוזר הביתה כל יום?
רז: כמעט כל יום.
מירי: נחמד.

מירי: לי-רוש.
לירון: מה נשמע?
מירי: הכל טוב. מה שלומך?
לירון: בסדר. מה את עושה?
מירי: סתם, בבית.
לירון: רוצה לעשות משהו?
מירי: אפשרי, אפשרי. על מה חשבת?
לירון: לא יודעת.
מירי: הממ... ובכל זאת? בית קפה? פאב?
לירון: נראה לי שפאב.
מירי: איזה?
לירון: לא יודעת. תבחרי את.
מירי: ממש לא אכפת לי.
לירון: גם לי לא.
מירי: נצטרך לבחור מתישהו.
לירון: מה בא לך?
מירי: לא יודעת. טוב, רוצה שנדבר מאוחר יותר?
לירון: אוקיי.
מירי: מה חוץ מזה?
לירון: סתם, עשיתי את הגיבוש.
מירי: של הקצונה?
לירון: אהה.
מירי: איך היה?
לירון: בסדר.
מירי: עברת?
לירון: בערך.
מירי: היה קשה?
לירון: לא ממש, לא יודעת.
מירי: אה, מגניב.
לירון: כן.
מירי: את עדיין מעוניינת בזה בכלל?
לירון: כן, נראה לי שכן.
מירי: יפה. אני מעריצה את זה.
לירון: את מה?
מירי: את זה שעוד לא ויתרת על צה"ל.
לירון: את ויתרת?
מירי: כן, את יודעת. מאוכזבת.
לירון: מהקצונה?
מירי: מהקצינים. כן, בין השאר. מהבזבוז.
לירון: אהה, כן.
מירי: טוב, את עוד צעירה.
לירון: לא נכון, כבר כמעט חמישה חודשים!
מירי: מצחיקה. טוב, אז נדבר מאוחר יותר?
לירון: כן.
מירי: אגב, רז כבר חזר לצבא?
לירון: עוד לא.
מירי: טוב, אולי אני אראה אותו מאוחר יותר. תמסרי לו ד"ש.
לירון: בסדר.
מירי: אז נדבר. ביי.
לירון: ביי.

מירי: מיכל, יש לי וידוי.
מיכל: ספרי.
מירי: אני חושבת שנדלקתי על דוס.
מיכל: וואלה? מי?
מירי: בועז.
מיכל: בועז מחיל האוויר?
מירי: כן, זה הדוס.
מיכל: באמת? צחוקים אתך.
מירי: אז מה את חושבת, יש סיכוי?
מיכל: הוא קצת דוס מדי בשבילך.