|
נכנסתי
לתוך עצמי
אבל רק לשנייה
לבדוק למה כואב לי
ולא הצלחתי למצא פתרון לבעייה
אבל כן שמתי לב
שכואב אך ורק
כשאני חושב
עליך.
התנתקתי
מהרגשות שלי
ועכשיו מה נותר?
אני סתם שבר כלי
שיטת ההדחקה הזו לא עובדת
אז עם דמעות כדבק
אני מדביק לאט
שבר לשבר
ומתחבר.
הרגשתי
פעם, בזמנו
כאילו אני מטפס
מטפס על פירמידה גבוהה
וכשנדמה שאני מגיע לבסוף לפיק
אני נופל פתאום למטה
והזכרון על הפיק
מוחלף במהרה
לכאב.
החלטתי
לשכוח ממך
אני הרי יודע
שבינינו כלום לא יקרה
את אמרת לי כך בעצמך
אבל אני לא מצליח
לשכוח סתם ככה
הזכרון פשוט
נשאר. |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.