פרק א - ההתגלות

ירמי ואלעד נחו בככר רבין בשעת לילה מאוחרת. שני נערים,
אובייקטיבים, תלמידי פיזיקה ממולחים. לא ידעו הם על העתיד
לקרות בעוד דקות מספר. לידם ישב זקן, תמים למראה, על כרית
עבשה.
"באולינג זה כיף", אמר ירמי לאלעד. "אכן כיף, אך מה עם בילוי
לילי וניגון בפסנתרים בתיכון אלפא לאמנויות ולמדעים?".
דיאלוג חסר משמעות זה היה, אולי, הדבר האובייקטי האחרון שעבר
במוחם של השניים.
"סליחה, בנות," נשמע קול בס אימתני. "בנות, בנות," חזר הקול.
"אוי, סליחה. האם אוכל לגזול רגע מזמנכם, בחורים?". צמד הנערים
הנהן בראשם לחיוב.

"סליחה מזמנכם, כמובן, אך לצדכם יושב גנב. לפני כשלושה ימים,
בעודי יושב ממש שם," הצביע לעבר ספסל מרוחק, "התיישב לצדי
האדון. אדון קשיש, לא חשדתי בדבר, כמובן. הרי שבזמנו, לפני
כשלושה ימים, היה הפשע נחלת הנוער בלבד."
"בעודי מתענג על כריך, הבחנתי במכר ותיק בסוף הכיכר. הלכתי
לשוחח עם חברי, אותו הכרתי בתקופתי כחבלן בצבא ההגנה לישראל.
שוחחנו מספר רגעים, וכשחזרתי גיליתי, לתדהמתי הרבה, שנעלם
הכריך.
"אתם יודעים, כמובן, מה אומרים על גנב," הטה המאסטר את אוזנו
בצפיה לתשובה. "יש לו כובע?" ניסה ירמי את מזלו. "לא! הגנב
תמיד, אבל-תמיד-יושב על כרית!"
"והנה הוא, יושב פה, מעמיד פני חרש! במידה והיה צריך אוכל,
כמובן שהייתי נותן לו. אך לגנוב? לקחת רכוש אחר ללא זכות? אני
שואל אתכם - האם האדם כבר לא יכול לחוש בטוח גם כאן, בככר זו?
לפחות שיתנצל, שיומר דבר מה, נוכל אולי להיות חברים טובים."

בשלב זה צלצל הטלגרף של אלעד, והשניים נצלו ההזדמנות וברחו מן
המקום, מותירים אחריהם מלחמה אמתנית.