[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמיר פליין
/
יורה לכל הכיוונים

כתם דיו

אני חייב לכתוב כמו שאני חייב  ל ה ש ת י ן
כמו הצורך העז להקיא אחרי לילה של שתיה לא זהירה
העט פוגש בדף מתוך  א י נ ס ט י נ ק ט
                           רפלקס הקאה

כמו אחרי צום ממושך בחיך העליון עמוק בגרון
יובש צורב ומחשבות סופניות הצצות משום מקום

צורך לכתוב, מתוך צורך להרגיש, מתוך צורך להסביר, מתוך צורך
להבהיר
צורך לנתח,  צורך לחוקק, צורך להנציח, צורך לקצת שקט אחרי סערה


רצון לבצע טקס אשכבה ליצירה






משועבד לפיקציה

לא עצמת עין במשך רגע ארוך אחד בו התחלפו
מה שאנשים מגדירים כימים
חושב אולי היא תגיע
תשרוט את דופן דלתך
חיכוכי גוף בגוף ישכיחו את מה ששמרת לבואה
(שום דבר לא יכול להכין אותך)
כל כך תשמח שאפילו לא תנסה להסתיר את זה
אתה אבוד עוד לפני שהיכרת אותה
כל כך עדין כל כך לא מנוסה כל כך מנסה -
אף פעם לא היה לך  ב א מ ת  סיכוי
תמשיך לשמור כמיהה בזרע לבטלה
         
         אף פעם לא תדע
         
         אף פעם לא תדע





כיסוי חם לחורף הקר

אנחנו מחובקים צמוד בפתח בניין שמשמש אותנו מקלט
מפני גשם ראשון שהחליט לתת הופעה מרשימה
רק קוד גישה סודי יכול להוביל אותנו ללובי
ואנחנו בכלל לא מהעיר הזו.

ידי שלובות סביבך
השיער הרטוב שלך מרטיב לי את האף
ואני נשם אותך חזק
הפנים של שנינו לכיוון הכביש שנראה שחור מתמיד
אנחנו מכוסים במעיל השחור הארוך שלי
שנסחב איתי תמיד ממקום למקום
כמו יהודי נודד שתמיד מוכן לבריחה הבאה.

דרך הבגדים הרטובים אני מרגיש כמה הגוף שלך חם
וכאילו כדי להציק לך אני מכניס יד קפואה וחופן שד
נשמתך נעתקת ופיטמתך מזדקרת
את רוצה להביט לאחור
אבל אני לא נותן לך להסתובב
וכבר היד השניה תופסת ירך.

הגשם מתחזק
אני נוגע בין רגליך מבעד לג'ינס
קצת יותר חזק ממה שבדרך כלל משתדל להרגיש אותך
משפשף איך שלימדת אותי שאת אוהבת
וכשהיד של מתחילה להתעייף את מתחילה להתנשף
ואז בכוח אדיר את מסתובבת אליי ומתחכחת בי
אחוזת דיבוק ומחזירה את ידי לנקודה הנכונה מורה לי להמשיך
עינייך מאיימות עליי פן אפסיק

חרדי שמן במיוחד חולף על פנינו
הוא מוכן לגשם בכובע ובחליפה השחורה שלו
עוד מהקיץ הלוהט
הוא הולך מהר אבל לא ממהר
הוא לא מביט בנו בכלל.

הנשיפות מתחזקות וחמות מחזירות תחושה לאוזניי
ואז את מתפרצת נאחזת בי חזק שברכייך מאבדות את כוחן

אנחנו מתנשקים נשיקה קטנה סימלית ואז פוצחים במחול לשונות
לא שמים לב איך בטעות לחצנו על כל כפתורי האינטרקום של דיירי
הבניין.
פתאום זימזום חשמלי שמאפשר את פתיחת הדלת,
אנחנו מסתכלים אחד על השני לא מאמינים
ונכנסים פנימה שלובי ידיים קפואות
מזמינים את המעלית ועולים לקומה ארבע,
שם על דלת מעץ יצויין שאנחנו גרים שם בכיף
ובפנים שני חדרים וחימום מרכזי
ומיטה אחת גדולה שנתעלס בה עד שיבוא הקיץ.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עכשיו שאני
חושבת על זה, זה
לא טוב שיהיה לך
שם קבוע, כי אם
אתה לא מצחיק
ואף פעם לא
מאשרים לך את
הסלוגנים, אז זה
שלא מאשר אותם,
יודע שזה אתה
הדפוק שלא מצחיק
אף פעם.
פאדיחה








אני לא מתכוונת
להגיד מי אני
אבל יש לי שם


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/10/05 7:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמיר פליין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה