געגועיי אלייך רבים,
ופורצים כמו פריחה נוראה!
כעת, שאתה לי אלרגיה
ליבי כאילו אינו יודע מהות קיומו.
רגע בועט ומשתולל
רגע שקט כמעט מת.
הלכת בעודי נזקקת לך.
עדיין בוערת לנגיעת ידך...
בכל מובן אני אוהבת אותך.
תמיד היית רק אתה שזורם בעורקיי.
בעזות מצח אנחנו לובשים זו מול זה מסיכות,
ארשת פנים של חברים טובים...
נשמתי זועקת, משתנקת אלייך
ואני אותה חונקת קרה ללא רחמים.
אלרגיה יקרה שלי,
לו רק היית אוהב גם אותי...
לו רק יכולתי לחיות לצידך,
שלמה עם העובדה שלעולם לא תשיב לי
חצי מהאהבה המקוללת הזו שיש לי עבורך.
געגועיי אלייך רבים,
ופורצים כמו פריחה נוראה!
החולשה ממענת לכבוש.
נואשת לדמות שקלה מהעולם. |
