הכאב הזה אינו רגיל
הוא לא מוכן לעזוב
העצה, הבדידות ועוד כל מיני כאלה
גרמו לאותו כאב להגיע...
אבל אני לא רוצה!!!
מדוע הוא לא נעלם?! לפי בקשתי...
אני רוצה להיות אותה ילדה שמחה, בעלת שמחת חיים, כמו פעם!
לא ט-ו-ב לי! שהכאב הזה יעזוב, יעלם, ושמחת החיים של פעם
תחזור...
מעין תחליף... נו בבקשה...
מתחננת שהוא יעלם, אבל אותו כאב עקשן נשאר.
ואני כבר נשארת חסרת כל כוח...
שיישאר, שיעשה מה שבא לו.
גם ככה זה לא ישנה הרבה.
הוא ילך ואחר יחזור,
ואף אדם לא ירגיש בחסרונו.
אבל אני כן ארגיש!
האם "אני" זה סיבה מספיק טובה שאותו הכאב יעלם?!