אני על הספה, אותה ספה, כבר חודשים.
הזמן עובר ומתבזבז והשקע בספה רק גדל וגדל.
זו הבעיה בספת בד ולא עור, יש סימנים לנצח של איפה בדיוק היית

כשחלפו להם חייך מהצד.

מצד שמאל יושבת סבתא. השקע בצד שלה גדול יותר,
מעיד על חלוף השנים.
שערה עייף ועינייה חשוכות והפה שלה התקמט בצורה של כעס.
חבל שהעבירה את זמנה בהבעה כזו.

והיא אומרת לי ביידיש רהוטה (כי עברית היא כבר לא בדיוק
זוכרת)
שהזמן הוא קצר ונגמר בין רגע
ואני עונה, בעברית מסכימה (כי ביידיש עוד לא ממש שולטת)
ובינתיים גדל וגדל לו השקע
הלואי והייתי אחרת.