מוצא עצמי זומם,
על אמצע לילה אפל במיוחד...
על רחוב חשוך,
סמטה מלוכלכת בדרום העיר...
מוצא עצמי מול דלת,
מול תמים אחד שמאמין...
מספר לו שיר ערש,
שאותו כבר לא ירדים...
והיא תשאר לבד,
נוגסת בכולם ומטפחת את עצמה,
מאמינה,
משכנעת עד כדי אמת,
אבל היא יודעת...
היא יודעת...
ותמים אחד שמאמין,
ילך איתה עד הסוף,
והיא תהיה אמיצה,
מחבקת
מקרוב.
והוא האידיוט,
והיא החכמה,
שומרת סוד בקנאות,
חיה, שמחה...
לפגוע בו,
זה פחות כואב מבגידה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.