אני חושב שאת,
אני חושב שאנחנו,
כמו סוג של אגדה,
סיפור חיי,
ובא לי לצרוח.

אל השפל,
אל השיא,
איתך ובלעדייך.

מספר את אותו סיפור בדרכים שונות.
תמיד זה את ואני,
מתנגשים במציאות.
הבריחות הגדולות,
החלליות שבאות,
והסיוטים בלילה,
והמפלצות בארון.
על האהבה,
על הכעס,
על הזעם שבי,
על ענפים בנהר,
לכודים יחד בזרם.
ואני מראה לך תהלוכה של הזיות,
דרך מעוותת לומר אני אוהב אותך,
כי זה את ואני
מתנגשים במציאות,
זה תמיד את ואני.

כמו קרן אור של ירח,
מלטפת בעדינות את פניי,
מראה לי דרכים בחושך.
ונדמה שאני רוצה,
ללכת לאיבוד.

ואת שורטת ובועטת,
זורקת את האשמה אלי,
אבל את עדיין אוהבת.

ואני סולח,
אני מעמיד פנים,
לא מחייך,
כי אני חזק ממך,
ואת שקופה כמו זכוכית.

תגידי לי אם זה יום רע,
ואני אומר שזה היה סתם עוד יום,
אני בטוח שמחר יהיה יום טוב יותר.

אני מודה,
לפעמים אני חושב עלייך,
נזכר, שוכח,
חי מחדש,
ומת.

תנו לי לברוח,
תנו לי לשכוח,
כי היא כבר מתה מזמן.

חשבתי שנתקלתי בך ברחוב,
אבל זו לא היית את.
אני זוכר את הפנים, לא את השם,
או אולי זה להיפך.
כל כך הרבה זמן,
נדמה שאת מתה,
ואם הייתי שורף אותך בתמונות אז גם לא היית קיימת.

איך לפעמים אני כל כך רוצה,
ואחרי זה כבר לא,
ואני לא יודע למה.
אני משער שאני לא אוהב אותך.

כמו הנצח, כמו חרטות מיותרות, היא עדיין בתוכי.

אולי יש בך הכל,
ואולי אני רק רוצה להאמין בך.
אולי יש בי הכל,
ואני לא רוצה להאמין.
מחכה שתאמרי את המלים הנכונות,
שיגרמו לי לשכוח
מעצמי.

הערה:
חלק קטן מן התוכן כאן מבוסס על שירים שהייתי נוטה לשמוע בזמנו,
שירים של Carpark North או של GreenDay, ואפילו קטע מהסרט
"לפני הזריחה" שהצליח לתפוס אותי.
אז מגיע לכל אלה קרדיט להרגשה שקיבלתם בזמן הקריאה!


קובץ השירים הזה הוא בעצם מקבץ של רעיונות שעלו לי בראש
בתקופה האחרונה, שמצטרפים למקבץ מיצירות שכבר מפורסמות בדף
היוצר שלי. כל מקבץ קשור ברעיון שעומד מאחורי כל היצירות בו,
אך אין קשר ישיר בין היצירות.