החושך
לפעמים מפריע לי
לראות את האמת.
לפעמים אני מרגיש מבולבל,
כי כשאני מתקדם את נסוגה,
ואני נסוג כשאת מתקדמת,
וכל תשובה שיש לי לא נכונה.
החושך
לפעמים מפריע לי לראות
את מה שאני כבר יודע.
כשאני מרגיש את הזעם,
אני מרגיש את פעימות הלב,
אני מרגיש את הדם זורם באצבעות,
ולרגע שוב קשה לי לנשום.
הדברים שאנחנו עושים בחושך,
הם דברים שלא מדברים עליהם ליד אנשים אחרים.
אנחנו לא מתביישים,
אנחנו לא מוזרים,
אולי רק קצת פראים,
ואולי קצת זועמים.
אבל זה לא עניינם של אחרים לדעת,
לדעת דברים שאולי עדיף שלא ידעו.
כי בחושך,
אתה לא רוצה לחשוב עליי מתקרב אליך,
אתה לא תרגיש אותי,
נושף בעורפך, מסתכל,
מחכה לרגע שלי.
רגע שיהפוך לרגע שלנו.
וכשתפקח את העיניים שוב,
אז אתה כבר תדע
את הדברים שאנחנו עושים בחושך.
לפעמים אני רוצה שתלכו ממני,
שאוכל להתכנס בתוך עצמי.
לבד בחדר,
לבד בחושך,
אוכל לקרוס בשקט,
ולהתנפץ אל הרצפה,
בלי לפחד להשתגע,
בלי לפחד להישבר עוד.
לפעמים,
כשאני כועס,
אני לא יכול להשתלט על זה,
ונהנה מכל רגע.
כשאני כועס,
אני מביט במראה
ורואה אותך ואותי.
לפעמים אני מתפלל,
שהמפלצת תמצא אותי,
כשאני לבד,
בחושך.
אין בי שום בושה,
אני לא אתחרט,
אני לא אתנצל,
תברחי לאן שאת רק יכולה,
למקום שבו את עוד לא מנוצחת,
למקום בו רק אני ארגיש את הכאב.
נניח שזו רק נקודת מבט,
אני לא רוצה לשנוא,
אבל זה מה שנשאר לי.
הערה: חלק מן התוכן מבוסס על שירים ששמעתי באותה התקופה, קצת
של אביתר בנאי, וקצת של Greenday, אבל החלק המרכזי (דברים
שאנחנו עושים בחושך) הוא שלי. אז מגיע גם לנ"ל קצת קרדיט על
ההרגשה שקיבלתם כשקראתם את המקבץ הזה.
|
