הכל חזר, הכל חזר... בדיוק כשחשבתי שזה כבר מאחורי, שזה נגמר,
הכל חזר.
היית פה, עכשיו, היית וזה כאילו אתה עוד פה, כאילו מעולם לא
עזבת, המהות שלך עוד כאן, המילים שלך - מתנגנות הלוך ושוב
בראשי, כאילו אתה עוד מדבר אליי... הגוף שלי עוד רפוי מהמגע
שלך, כאילו ידך עוד מלטפת אותי... בחדרי עוד הריח שלך, כאילו
אתה עוד יושב לידי... היית פה... בבית שלי... בחדר שלי... על
המיטה שלי... היד שלך... ביד שלי... העיניים שלך... בעיניים
שלי... והכאב... רק שלי. אותו כאב ישן שחשבתי שנפרדתי ממנו
ושלא יחזור, לפחות לעת עתה... אותו כאב שכל כך מוכר לי... אותו
כאב חד ועמוק שכל כך קשה להשתחרר ממנו... אותו כאב שרובץ וחודר
פנימה ולא נותן מנוח, אותו כאב שכל כך קשה לשכוח... כשבאת, הוא
בא איתך, צמוד אליך, כמו צל, צל שחור, לא עוזב, לא מרפה, כמו
מין מחלה... כשנגעת בי, אותו מגע שכל כך כמהתי אליו, הרך, החם,
המצמרר, הקסום, המרגיע, המגע שפעם אמר אהבה, עם המגע הזה העברת
אליי את המחלה.
עכשיו הכאב אצלי. והוא לא עוזב, הוא לא מרפה, לא נותן להשתחרר
מכבליו, כמה שאבקש, אתחנן, אצרח מבפנים, הוא לא עוזב. הוא לא
עוזב, הוא לא עוזב, למה הוא לא רוצה לעזוב??? למה הוא לא נותן
מנוחה??? מה עשיתי לו שכל כך נורא??? עד שכבר נפטרתי ממנו, עשה
סיבוב וקפץ מהדלת האחורית חזרה, למה??? למה הבאת אותו איתך???
למה זרעת אותו אצלי בחזרה??? לא אותו רציתי, רציתי רק אותך, רק
להביט בעיניים שלך ולהרגיש איך הפרפרים חוזרים, רק לשמוע את
הקול שלך ולהרגיש אילמת, שנעלמו המילים, רק להרגיש אותך
ולהצטמרר, את המגע המסחרר... את הידיים הרכות... את הנשימות
החמות... את השפתיים הקרובות... כמעט... אבל רק כמעט נוגעות,
אף פעם, אף פעם לא נוגעות, אף פעם לא נוגעות, אף פעם לא יגעו,
מתי תקלטי את זה כבר??? מתי תלמדי??? מתי תתפכחי מהשיגעון הזה
שתקף אותך??? מהטירוף הנורא??? מתי תביני... מתי תשלימי... מתי
תקבלי...
מתי כבר תפסיקי להכאיב לעצמך... להכניס עוד פנימה את הסכין...
עם כל המחשבות האלה... החלומות... הזכרונות... התקווה...
התקווה... מה שלא יקרה את תמשיכי לקוות, אה? למה? למה את לא
יכולה פשוט להניח לזה? למה? פשוט לעזוב? להשלים? לקבל? להפסיק
עם המחשבות האלה? להפסיק להשלות את עצמך? להפסיק לחיות בחלום?
חלום ורוד, ורוד מדי, הרבה יותר מהמציאות... אם רק רצון היה
מספיק... כי אני רוצה, כל כך רוצה... כל כך רוצה שזה יהיה קצת
יותר פשוט...
רק לשמוע את השיר שלך, את השיר שלך שאתה כל כך אוהב ושלא יצרבו
לי העיניים, רק לראות אותך ושהלב שלי יפסיק לברוח, הכי מהר
שהוא יכול, רק לא להתמודד עם מראך... רק להרגיש את המגע שלך
ושלא יכאב, לא ישרוף, לא יצבוט... רק לשמוע צלצול טלפון ולא
לקוות, לא להתאכזב, שזה לא אתה... רק לשמוע שיר אהבה ולא
להיזכר, לא להיזכר בדברים שעשו לי כל כך טוב ועכשיו עושים לי
כל כך רע... רק לשמוע עליך ולהיות מסוגלת לאטום את האוזניים,
רק לישון בלי לחלום, לחלום שהכל היה רק חלום... שזה לא באמת
קורה... רק להירדם בלי לקוות, בלי לקוות שמחר הכל ישתנה... רק
להפסיק לאהוב אותך. |
