כל השקיעות התאחדו,
רגש שכזה,
חזק מכל פקחון,
חזק מכל שכרון,

שורט עם ציפורניים,
צורח לשמיים,
שובר ארון בבעיטה,
ומכניס אגרוף לקיר בשתי ידיים,

הוא פורק עצמו בשיר,
עם באסים חזקים,
הגוף באדמה,
הרגש אי שם בעננים,

מחפש עצמו במרחקים,
ולא מוצא דבר,
חוזר הביתה,
בוכה, נשבר,

זה נגמר עד הזריחות,
שיחדיו כה חזקות, מסנוורות,
הורגות את השדים,
וככה נרגעים,
עד השקיעה...

הוא יודע שזה בתוכו,
לפעמים זה גורם לו להרס עצמי,
הוא חורק בשיניו,
בין העצמי, לאני,

נזכר-
בכל השקיעות שהתאחדו,
רגש שכזה,
חזק מכל פקחון,
חזק מכל שכרון,
שורט עם ציפורנים,
צורח לשמיים,

ואין לו מנוחה,
שקיעות וזריחות בלי הבדלה,
ייסורים אותו רודפים,
בלי קץ, בלי הגבלה,
תר אחר הנחמה...

אולי לעצום עיניים,
לסגור את החלון,
לא לדעת מתי מתחיל לילה,
לא לדעת מתי מתחיל יום,

לנסות לא להזכר,
בכל השקיעות שהתאחדו,
ברגש שכזה,
חזק מכל פקחון,
חזק מכל שכרון...