כל שנותר לי להצטער בשמי ובשם כולם
כל שנותר לי לבכות על גורל אכזר
כל מה שבידי לעשות הוא להשקות אותך בדמעותיי
כמה מועטות יכולותיי

בעבר שנראה כה רחוק מן ההווה
צבעייך היו ירוק, צהוב, חום והרבה
אולם כעת את מקום הכלנית תפס עוד מגדל
את הנחל שהתייבש החלפנו בשפכי המפעל

" אין ברירה" אומרים כולם. " זהו מחיר הקידמה."
ואני יושב בפינה היחידה שנותרה מוארת
מהרהר לעצמי האם ישנה אפשרות אחרת
קו זמן שסוטה מן הישר ולוקח אותי אל עולם נהדר

עולם שבו ניתן לחזות בפרחים מלבלבים ללא חלקי זבל מבצבצים
עולם שבו האויר רענן המכיל מאה אחוז חמצן!
עולם שבו אמא אדמה אינה בוכיה על שאירע
כי ילדיה אינם יורקים לה בפניה

היא עשתה כל שביכולתה לחנך אותנו היטב
אולם בנו לא נותרה טיפת הגינות בלב
והיא בלילות פונה אל הלבנה
ושואלת אותה: מה היית עושה?

והלבנה חושפת חיוך קודר ומשל מתכוונת לספר
אולם יוצא מפיה משפט אחד שכולו אמת מצערת:
" אל נא תבכי אמא יקרה, כי זו המציאות העגומה
ילדים אינם למדים, עד שנאלצים לשתות מן הבאר שאליה הם
משתינים."