הוא כל הזמן חושב איך הוא צריך להרגיש, וזה גומר לו את החיים.
הוא צעיר עדיין, בסה"כ סטודנט, אז הוא אמור להרגיש שכל החיים
לפניו, אבל הוא בעיקר מרגיש עייף.
יש לו חברה, והוא אוהב אותה, או לפחות הוא חושב שהוא אוהב
אותה, ולפעמים הוא חושב שהוא משכנע את עצמו שהוא אוהב אותה, כי
ככה צריך. הוא כבר לא יודע.
הוא קורא שירים, והוא יודע שהוא צריך להרגיש נפעם אל מל היופי,
או משהו כזה. אבל הוא לא מרגיש כלום. הוא רוצה להרגיש, אבל הוא
לא. וכל זה ממש מתסכל אותו.
הוא חושב שהוא היה רוצה להרגיש ולהיות כמו כולם, אבל הוא יודע
שהוא גם רוצה להיות אינדיבידואל בפני עצמו, והסתירה הזאת
מתסכלת אותו, הוא כבר לא בטוח מה הוא היה רוצה. מה שכן - הוא
יודע מה הוא צריך, והוא רוצה מה שצריך, אבל הוא לא יכול.
לפעמים הוא שוכב בחושך במיטה ובוהה בתקרה. הוא מקנא באלה שלא
יודעים מה הם רוצים עוד יותר משהוא מקנא באלה שכבר יש להם הכל,
והם מאושרים. הוא גם היה רוצה להיות מאושר. לדעת מה צריך
להיות, הוא חושב בעצב, זאת קללה.