רוח העין המתבוננת
לוטפת עלעלי נפש כמהים.
יפעת דממה דקה
חושפת מיתרי תבל.
מגע גלי חיים ומוות
בחוף הערות הבוהק.

לא אשאל, מה תתן לי, האב,
כי אם מה תבקש.

שירה - זה המיטב שבחלדי -
מילותיה - ברכת עצות לרוב -
משפתיים סדוקות, חורקת.
מספרת על מיתרי השקט
על מנגינת נוכחותך הנסתרת.

לבך פזור כנצנוצי גחליליות
בנשמות אינספור
מהבהב קשבן כנר בסער חושך
והלילה -
שמיכה עבה בליל קיץ ארוך וחם.

שוב אטבול עמוקות
באגם אור נרי הקריר
ואל רוח העין
ארים פני,
ואמשיך לשיר.


קיץ 2007