אתה שוב לבד בחדר
כבר עמעמת את האור
שעה ועוד שעה
וכבר צינת הבוקר תחדור

מבעד לחלון כבר נצבעו
השמיים באפור
ענן קרוב נראה שחור
האופק הוכתם בשמש האדום

פנסי הרחוב כמו חסרי-אונים
אל מול השחר המפציע
בנצנוץ אחרון של גוויעה
כאילו מייחלים לשובה של שקיעה

צלילים ראשונים של המולת הבוקר
מפרים את שלוות הצבעים והבוסר
ראשוני המשכימים, מתנהלים בעצלתיים
מותחים את הרגע
נוצרים כל שניה
כממאנים להשלים עם ייעור העולם

מאחד העצים עלה נושר
נישא ברפרוף על הרוח
משתהה באוויר, נד מצד לצד
בואלס עם הרוח
צונח אט אט

אף הוא מסרב לקבל הנחיתה
מנסה לגמוע עוד רגע של שלווה
ולבסוף ברכות ובלאט
את האדמה מלטף באחת.

אתה עדיין לבד בחדר
כבר הדלקת את האור
שעה ועוד שעה
אך היא לא תחזור.