קראו לי הרבה דברים רעים שרציתי לשכוח
לכולם קראו דברים רעים, כולם רעים ורוצים לשכוח
השכחה הופכת אדם שפוי למשוגע, גם הזיכרון
חוסר היכולת להתעמת, לפזר, על העצב או הכעס לוותר
אני מנסה להיגמל מזיכרונות רעים, להתמודד עם פחדיי
מביטה במבט נוקשה אל העולם, אין ברק בעיניים, רק
יותר מדי דם במוח
כמו כריש רעב

היו פעמים שרציתי לוותר, סחבתי עצמי לעבודה בכוח
כל בוקר מקללת את השנייה שמקיצה, אין חשק, או
מטרה אמיתית אין סיבה קיימת, היו דקות ושניות,
שעות וימים שלמים שרציתי לברוח, אל מוות מהיר או
לסתם עינוי מתמשך, שיכלה את האנרגיות המועטות שנשארו,
היכולת להיות שלווה עלה לי ביוקר, שעות רבות של בריחה,
מוות איטי ולוחץ
כמו צניחה חופשית

ראיתי הכול מתוך בועה, הכול טוב, הכול טהור, חיובי
אין סיבות לדאגה, אין שום עניין בשום דעה, מה שרוצה עושה
והחוט המתארך של ההיגיון לא נקטע, יוצרת, לא מתחשבת
כמו שצריך וראוי, כמו שעדיף לחיות, כמו שברור, כללים
לא לי הם, מסגרות נועדו כדי לשבור,
טובה בלצאת מהקווים,
ציירת אמיתית

עכשיו אני שם וגם פה, ראשי מהתל בי שנית, יש בי קצוות מפוצלים
יש בי תינוק מייבב יש בי רעד תקשורתי אין בי אהבה, אין בי
חמלה, יש בי אימא קטנה, כמו תמונת שמיים, תנועת מים, הכול
ארעי, אין אמת אבסולוטית, טוב או רע, עצוב או שמח, רק
התבוננות
מזוויות שונות אני משתנה
במכונית מרוץ על מסלול נוהגת
עוצרת נשימה בפניה חדה ללא בעיה
לחיי המוות והחיים יחד, ההישרדות הגדולה

כמו כריש רעב