|
את באת לעת ערב
ללא כל התראה
בכלל לא חיכיתי לך
באותה השעה.
הלחיצה האופיינית לך
הכאב העמום
את באת אליי לפתע
בלי שעשיתי כלום.
אבל רצית ללכת
להיעלם, לצאת
ולא היה לי כוח
הייתי חייב לתת.
יצאת וקצת הוקל לי
אך אז היה נורא
מדוע לא מנעתי זאת
אבוי איזו צרה.
יותר אני לא אוכל שעועית בחיים !!! |
|
|
עזבתי את
הקיבוץ,
אני חיה בתל
אביב בהקפה.
ניסיתי למצוא
עבודה בסטיקייה
אבל
יותר משתלם
לנקות חדרי
מדרגות.
אני שונאת
תפוחים.
צאלה ביטון,
עוזבת קיבוץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.