שותקת,
היא חשה את הרצון מתעורר
את אותו הכיווץ בבטן
שהזכיר לה את אומללותה
יודעת כי לא אליו התאוותה
אלא לתחושה עצמה
למגע
אולי אפילו לאשליית האהבה
להיסחף
אפילו רק לדקה
להסיר מעליה את מעטה הברזל
ולתת למוחה לפחות, אם לא לליבה, להשתולל
מתפללת לפעולה חסרת עכבות
אפילו אם תאלץ לשאת אחר בתוצאות
אך היא אינה מזיזה שריר
על פניה מבט של רעם ביום בהיר
ואותו הכיווץ רק גדל ומחמיר
ועודה שותקת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.