מביטה פנימה
ורואה  את הצומת,
בה אני מנסה לבחור את דרכי האחרונה.
ורגע לפני הרגיעה המענה
אני לוקחת מכחול ומציירת
את האהבה הישנה.

מביטה לאחור,
שם יש עצב עטוף
בשמחה משונה.
מביטה גם קדימה,
שם אין תקווה,
בעיקר לא אחרי שלימדת אותי
על בשרי, או יותר נכון על בשרך,
את משמעות המילה שנאה.

אז לפני ההחלטה המכריעה
ניסיתי לצייר אהבה,
ניסיתי לצייר גם שמחה,
אך הכל הפך לבכי,
וחיוך התחלף בדמעה.
הסתכלתי בפנים שוב לרגע,
ראיתי את אותה הצומת
בה עמדתי בעבר.
עכשיו קצת עצוב ולבד,
זה נכון,
אבל אולי בפעם הבאה
בה אעמוד בצומת התוך - גופית שלי
אני אהיה מסוגלת לבחור בחירה נכונה,
ואולי אף אמצא אהבה
חדשה.
ואולי גם אוכל לצייר קצת שמחה ותקווה.
ואולי...