הפחד הוא העצב שלי.
הוא מכה בי ומשתק אותי.
העצב הוא ההכחשה שלי
כדאי שאני לא ארצה ללכת.
ואם אני אלך אני לא אחזור יותר
כשאני אלך לא יהיה חסר
אני אעלם ואין ברירה אחרת... אני הולך...
הציור שעל הקיר קורא לי
לרצות אותך יותר
להתגעגע שצריך
ולשתוק עכשיו.
האובססיה הזאת ממיתה אותי
היא מחלישה אותי
והבועה מתפוררת...
אני צועק ואף אחד לא שומע. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.