הפחד הוא העצב שלי.
הוא מכה בי ומשתק אותי.
העצב הוא ההכחשה שלי
כדאי שאני לא ארצה ללכת.
ואם אני אלך אני לא אחזור יותר
כשאני אלך לא יהיה חסר
אני אעלם ואין ברירה אחרת... אני הולך...
הציור שעל הקיר קורא לי
לרצות אותך יותר
להתגעגע שצריך
ולשתוק עכשיו.
האובססיה הזאת ממיתה אותי
היא מחלישה אותי
והבועה מתפוררת...
אני צועק ואף אחד לא שומע.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אישתו של זובין
מהטה,
אחרי שמארק שאגל
אותה,
זרקו על אבא
אבן,
ולא נשאר מיוסי,
שריד,
הפנס של גולדה
מאיר,
ושל יעקב
אחימאיר,
דחפו לדפנה
דקל,
ולדן תורן,
ואז נולד לזהבה
בן,
שפתח לסנדי בר,
ושם פגע באהוד
ברק.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.