אני יושבת בחדר שלי, כבר שמונה שבתות, לא עושה כלום כי אני
מקורקעת, אני פשוט שונאת את המילה הזו. המילה הזו עושה לי
בחילה, איך אדם שהוא לא יפני יכול להגיד אותה ושהיא לא תשמע
מוזר?
אני לא מבינה את אמא שלי, אני הלכתי לאיבוד ביער ובגלל זה
להעניש אותי? למרות שזה לא רק זה. בבקתה מעל מסך האל סי די,
היו תמונות, והוא היה שם, ישר התאהבתי בו. ידעתי שזה אסור כי
בכל זאת הוא דוב ואני אישה שדומה יותר מדי לכיפה אדומה (באמת
אני צריכה לברר אם אמא שלי התעסקה עם איזה מישהו מהצד). לא
יכולתי לשלוט על עצמי, ולא רק בזה שאכלתי את הדייסות המוכנות
של הדובים בתאווה אלא גם בהרגשה שהוא חייב להכיר אותי ולאהוב
אותי. את האמת הדייסות לא היו משהו, אחת הייתה נורא קרה,
השנייה הייתה פושרת, אבל השלישית איזה טעם חלומי, טוב יחסית
לבישול של אמא שלי...
באותו הלילה כאשר חזרתי הבייתה, התרוצצו במוחי מלא מחשבות,
עליו לא הצלחתי להירדם, גם בגלל שאצל הדובים ישנתי בנוחות
במיטה רכה ונעימה. ידעתי שהוא צריך לדעת עליי, אז פתחתי את
המחשב בשקט שאמא שלי לא תדע וחיפשתי אותו באיי סי קיו.
החיפושים לא ממש עזרו עד שמצאתי אותו באינטרנט, בצ'אט של
פנויים פנויות.
לא בהקשר לסיפור למה תמיד חשבו שאני הייתי ילדה, אני אישה בת
שלושים, נואשת לגבר, אמא שלי היא פולנייה, שהשעון הביולוגי שלי
מתקתק ואני עדיין גרה עם הפולנייה הזקנה.
התחלתי לדבר איתו בצא'ט, קראתי לעצמי "היפייפיה הנרדמת".
התחלנו טוב, קצת דיברנו על ההתנתקות, הוא אמר לי שמפנים את
סבתא שלו. את האמת לא חארם לי עליה כי אני די בעד, אבל גם זה
יותר מתאים לאיש הירוק, אה סליחה כחול ולאיש הכתום.
אז הוא שאל אותי אם אני רוצה לעשות את זה באינטרנט, אמרתי לו:
"מזלך שיש לך עיניים של דוב יפות, דייסה טעימה, מיטה נוחה
והורים עשירים, כי אתה לא יותר מדוב שמן שאין לו חברה בגיל
שלושים!".