|
על חוף הים משתרע צמד עגום
איש לבן ולידו איש שחום
מפקירים את פניהם לחסדי החמה
בשאיפה לגוון לשחום או לבן - בהתאמה
המאמץ - עלה יפה חלקית,
אצל הלבן יש תמורה ענקית:
בתום השיבוט דמה הוא לתות!
ואולם השחום בתום העינוי- נותר בלי שינוי.
וזהו פרדוקס:
שהרי כל אחד מאיתנו מתהלל
בהבדל שהטבע חולל
אז למה שואף הוא לצבע
שונה מכפי שהעניק לו הטבע?
|
|
|
אם אין דבר כזה
שאין דבר כזה,
אז מה זה לעזאזל
פרדוקס?
(אחת שתוהה על
משמעות החיים). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.