אל קו האופק עיניי נשואות
ובעיני דמעות זולגות
את רקיע העיר מילא בטון
אין יותר תכלית לחלון
ליבי התמלא בפיח
הירוק הפך לטיח
הוא עולם אכזר
האם כבר יהיה מחר?
אינני חושק בדבר
מלבד לחזור לעבר
עבר ללא בטון ועשן
עבר, העולם הישן
וכאשר צבע השמיים
יהיה כצבע המים
אהיה אני מאושר
כי אדע שהגיע המחר | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.