משיט ידיים טמאות, צמאות לאמת,
מביט בעיניים צרובות, דהויות

אני לא יודע לכתוב לך

אני לא מצליח לעצור,
להסתכל עלייך, להתמוגג מאותו רגע הדממה,
ופשוט לדבר איתך

זה מצחיק אותי שאני יכול להיות נרקומן
ולא של סמים נראים
ואני מתאזן איתך
נשען בך

אנחנו שווים,
זה למה אנחנו לא רבים
ואין לנו הרבה מה להגיד אחד לשני במצב הזה
מאוזנים.
ולפעמים אני מתגעגע לטלטולים,

מבינים אחד את השני,
שותקים
המתמטיקה על מצב אוטומט,
המוח על גלים שקטים.

ואין עוד שקט
רק התנדנדות בין אורח-רוח לאדישות

היום אני לומד להעריך את הנוכחות שלך
אני הולך איתך, אני חושב,
אני באמת כל כך מאושר שאני יכול לשים את הראש עלייך,
שהגענו כל כך רחוק ביחד.
אני בוכה איתך,
מתנקה בך,

ועם-זאת, אני מלא לכלוך.
לפעמים אני נעצר ממש לשנייה, וחושב על כל הדרך שעשינו ביחד,
על כל הקליפות שהשלתי איתך
ואני עומד היום חלול מריקנות
מתנדנד בין אורח-רוח לאדישות

וזה לא עצוב לי בכלל

עצוב לי שאני לא יודע לכתוב לך

אני לא מצליח לעצור,
להסתכל עלייך, להתמוגג מאותו רגע הדממה,
כמו שידעתי, כמו שחוויתי, כמו שהצלחתי כל כך,
ופשוט לדבר איתך...