ארזנו את כל הבגדים בכמה ארגזים.
ארזנו את הספרים.
ארזנו כלי מטבח.
הכל ארזנו לקראת המעבר לבית אחר.
לבית חדש.
ענבל ומור דווקא היו די מאושרות לעבור - טוב, נו... תאומות
בנות חמש - מה כבר אפשר לצפות?
אני דווקא לא ממש התלהבתי.
טוב, נו, היו לי את כל החברים שלי פה - את החבר המקסים שלי.
ומרחק של שעה וקצת זה די מבאס לנסוע בכל פעם שרוצים להפגש עם
החבר... לא?
בבוקר הגיעה משאית ההעברה והמשפחה נסעה איתה.
אני נשארתי והתכוונתי לנסוע בערב למושב, לבית החדש.
הלכתי לנתי, החבר שלי. הוא ואיתמר שיחקו במחשב אז לא ממש רציתי
להפריע...
אחרי חצי שעה איתמר הלך לעבודה ונשארנו רק שנינו.
ישר נתי התקרב אלי והתחלנו להתנשק.
אוף... הוא כזה חמוד שאני פשוט מתה עליו.
ואז הלכנו למסעדה איפה שאיתמר עובד.
אכלנו המון!!!
אחרי עשר דקות אמרתי לו שאני הולכת שנייה לשירותים.
הוא חייך...

הלכתי לשירותים, בדקתי שאני לבד שם - והקאתי הכל.
כשהסתובבתי ללכת לשטוף פנים ראיתי את איתמר עומד מאחורי.
הוא הסתכל עלי והלך.
שטפתי מהר פנים ויצאתי החוצה.
ראיתי אותו ואת נתי מדברים. כעסתי עליו המון.
קיוויתי שהוא לא סיפר לו.

בדרך חזרה נתי לקח אותי לנקודה יפה של נוף ועצרנו בה.
הוא הסתכל עלי ואמר שהוא יודע.
שאלתי מה והוא ענה "שאת בולימית".
הוא אמר שעכשיו איתמר אימת לו את החששות אבל הוא ידע כבר
מזמן.
הוא ראה כמה הרזיתי וכמה אני הולכת המון לשרותים.

אמרתי שזה לא נכון בהתחלה ואחר כך כבר אמרתי לו שאני לא מצליחה
להפסיק.
שזה פשוט לא בשליטתי יותר כמו שזה היה בהתחלה.
הוא צחק צחוק מגעיל כזה - מזלזל.
הוא אמר שאף פעם לא שלטתי באמת על זה.
שאי אפשר לשלוט על זה.

ביקשתי ממנו להסיע אותי למושב.
התחלנו לנסוע ואז...

זה קרה ברמזור, נראה לי.
הוא הסתכל ואמר שהוא תמיד יאהב אותי.
ושהוא לא יתן לאף אחד לפגוע בי - אפילו לא לעצמי.
ואז שהיה ירוק הוא התחיל לנסוע - ואוטו נכנס בנו מהצד... שלו.
כשהתעוררתי כעבור שבוע בבית חולים הדבר הראשון ששאלתי זה איפה
נתי.
"הוא בסדר", אמרו לי.
הוא לא נפגע קשה.
גם אני לא.

אחרי שבועיים בבית חולים נסעתי סוף סוף לבית החדש.
הכל עדיין היה בארגזים.

ראיתי את נתי כשהוא בא לבקר. הוא נתן לי נשיקה והסביר לי שאני
חייבת לספר להורים על הבולימיה.
ואז הוא לקח אותי לטיפול.

על איתמר אני כבר לא כועסת - הוא עשה את זה בשבילי.
על נתי ועל ההורים גם לא.

בבית ספר החדש כולם כבר ידעו מי אני בגלל התאונה - מקום קטן.
על הבולימיה לא ידעו - וטוב שכך.

כמו שהאחיות הקטנות שלי אמרו - מקום חדש התחלה חדשה.