גם לאנשים קשים מגיע
לפעמים יום רך,
כמו שגם השמש בוכה לפעמים,
והעצים עומדים בצד ולא עושים דבר,
והעננים שותקים,
כמו הטל שנח על הדרכים.

גם לאנשים אפורים מגיע
לעיתים יום מואר,
כמו שהציפורים שמנקרות חיטה בשדה,
מוצאות בטעות תולעת.

כשהדמעות של השמש זולגות
לאיטן אל האדמה,
ממלאות את החלל שהתולעת
השאירה אחריה,
מחלחלות אל תוך ליבו
של איש קודר,
מראות לו שהוא לא לבד,
מראות לו שיש מי שחולק את כאבו,
שיש מי שדואג לו, שמשגיח עליו ממקום אחר,
שיש מישהו שדואג, שגם לאנשים קשים,
יהיה לפעמים, יום רך.