הכינרת מלוחה מדמעותיי המרות,
הגלים מכים בי בחוזקה, ואת בחלום...
למה לא אני...??
גופי חלש למראה הירח שמאיר את בדידותי.
באופק דמיינתי את יופייך,
וכאבתי בלילה את אובדן אהבתך,
ממני לקחת את הלב, והוא נותר בידייך מת...
את איננה ולא תשובי אל זרועותיי,
שורף בלב שאהבנו כל כך,
והכול כבר לא יחזור,
הכול נגמר, מזמן כבר נעלם...
נכתב בדמעות על שפת הכינרת בשקיעה..
20.7.2005
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.