שרון שרגיל / מתהלכת בשינה |
הולכת והולכת,
ורואה את חיי עוברים על פניי.
מרגישה עצב כעס שמחה ורוגע,
תוהה האם זה אפשרי לראת את עצמי במלואי?
והרגשה המבולבלת נשארת,
ואני עוד עומדת.
רגליי ניתקות מהאדמה,
אני מרחפת מעלה
בין העננים, חסרת מילים.
לפתע ההרגשה עברה,
נותרתי בחדר השחור בודדה,
השממה השתלטה עליי,
אין רגש עוד בידיי,
אני כבר לא קיימת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|