היא שמנה.
היא פשוט שמנה.
לא מלאה, לא שמנמונת, לא גדולה ולא בריאה.
עצומה... היא מסתירה לי אותך.
לא מצחיק.
עצוב מאוד אפילו, אתה נראה כל כך קטן לידה, כל כך נקי וטהור.
והיא אוכלת אותך השמנה הזו... לארוחת בוקר צהריים וערב.
בטח היא אפילו קמה באמצע הלילה ונוגסת בך כשאתה לא שם לב.
והיא לא מכבדת החזירה.
זה לא יפה, כולם כועסים עליי.
אבל אני רואה, לא הייתי משקרת, יש לה רע בעיניים.
אתה פשוט עוצם אותן כשאתם מתנשקים אז אתה לא מבחין.
אולי, כשאתה מסתנוור משדיה הגאים, המלאים, שארוזים למשעי
בחולצה שמראה לך רק חצי גבעה לבנה עם חשק לעוד, אז אתה לא שם
לב.
אני אומרת לך!
אף פעם לא הקשבת לי...
לא כי יש לי שדיים גדולים וגאים שתסתנוור מהם.
פשוט כי לא היה לי משהו מיוחד להגיד.
כן... גם אני חושבת... נכון שהיא יפה?
כמעט מצליחה להסתיר עם זה את  החזירות שלה, אבל אני רואה.
באמת.
היא בטח נוגעת בך, עם הידיים המלוכלכות שלה, שומניות מאיזה
מישהו קודם שהיא טרפה.
אולי סתם מצ'יפס.
כזאת בהמה, איך שהיא אוכלת אותך.
ולא נשאר לי כלום.