|
עורגת לשוב
אל השקט
הנוהר בנו
כשאנחנו ביחד
ממתיקים את הרגע
נאחזים זה בזו
כשני גורים
כל כובד השנים
נעלם
ועקת מלאכת החיים
מתפוגגת
אני שמחה
אתה שמח בי
נושמים טנדו נשימה גדולה
של אוויר צלול
נקי
חף מהעמדת פנים
ואז
חוזרים מחוזקים
לשאת בעול
להתמודד עם שגרת חיינו
המתנהלת בימים החריפים האלה
כחיה פצועה ומטורפת. |
|
|
הצע סלוגן מתחכם
לבמה
הטל עוגן
לתוך האדמה
המשורר
המודע-עצמית
מודע עצמית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.