זואי נוימן / לוויתנים |
אבוא
אקח אותך לים בלילה
ואחרי שנסיים לצחוק את כל האדוות
תביטי לירח ותגידי
תראי הוא כבר
לא
צוחק עלינו
הוא אולי יותר
רוקד איתנו
לצלילי
בדידות לילית
ואז באור קרני הכסף
נבחין בשתי גופות לוויתנים
ואת תפלי בחול
נשכבת לידם
ראשך קטן
מונח, שוקע,
באפרורית העצובה שפעם
הייתה
הם
ודמעותייך -
מלח
לפצעיי.
ואני אומר אז
תראי -
אנחנו כבר לא
לוויתנים
אבל עוד לא
אדוות צוחקות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|