|
בהחלימי נפשך
אבוא
אקח אותך לים בלילה
ואחרי שנסיים לצחוק את כל האדוות
תביטי לירח ותגידי
תראי הוא כבר
לא
צוחק עלינו
הוא אולי יותר
רוקד איתנו
לצלילי
בדידות לילית
ואז באור קרני הכסף
נבחין בשתי גופות לוויתנים
ואת תפלי בחול
נשכבת לידם
ראשך קטן
מונח, שוקע,
באפרורית העצובה שפעם
הייתה
הם
ודמעותייך -
מלח
לפצעיי.
ואני אומר אז
תראי -
אנחנו כבר לא
לוויתנים
אבל עוד לא
אדוות צוחקות.
|
|
|
כולכם צריכים
להתבייש
בעצמיכם! מה זה
העיסוק הכפייתי
הזה בהפרשות,
יחסי-אישות,
חומרים מסוכנים
וכוננים
קשיחים?
לכו הביתה לעשות
שיעורים!
עובדיה מצדיק את
המשכורת שלו
כמנהל בית הספר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.