כבר חודשים שאני מחפשת אותך...

ובחלומי-
פיית יער, שדון מקפץ,
צחוק מתגלגל,
גחלילית מחזיקה עששית,
מובילה אותי פנימה
עוד ועוד,
איפה את? איפה את?
בכיי מהדהד בין ענפי העצים.
נפגשות על שפתיו של אגם צלול
יחפות, חשופות.
ורק מולך אני
שבירה כל כך
פגיעה כל כך
כנה כל כך.
רק מולך אני
אני.
תרכיבי אותי,
תשלימי אותי,
תנשימי אותי,
תזיני אותי.
ורק מולך אני
ילדה.
ואת נוגעת במקומות
ואת מוצאת להם
מרפא.
וחיבוקך מגן, חזק,
וחיבוקי חלש, רפה-
אני מותשת,
אני לוחשת לך.
עד שמצאתי אותך,
נהייתי עייפה כל כך
ומיואשת.
ואת שותקת,
תמיד שותקת.
ומושיבה אותי להתחמם
מאור מדורתך.
ממדורת לבי,
קטן אולי,
חלוש, רפה,
אבל אוהב
מאד.
ומתבוננת בי, שלווה,
ובטוחה
ומחייכת.
לוחשת לי-
לאט יאיר הבוקר,
חיוך מביא השחר,
לאט יאיר הבוקר
יביא איתו דממה
אור רך והקלה
בשיטפון אשר
יפרוץ
ממך...






כבר חודשים שאני לא כותבת, חלק מזה כי איבדתי את המוזה שלי.
אז חשבתי,
שאם אני אכתוב לה,
היא אולי
תחזור..

בהשראת רבים וטובים, כרגיל.