היא אמרה לי שיש לי יופי פנימי. זה בדיוק מה שהיה חסר לי
לשמוע. אה כן, ושאני חמוד. עוד מעט היא תגיד לי שהיא מבינה
אותי, ושלדעתה הגודל בכלל לא קובע. אני נורא אוהב כשהיא נותנת
לי מחמאות...

בכלל אני חושב שהערכה עצמית זה דבר נורא חשוב. בגלל זה אני כבר
די הרבה זמן מחפש לי כזאת. נראה לי שאני אגיש בקשה לאימוץ.

החלום הרטוב שלי, זה שהיא תבוא אלי, ותשאל (בקול המתחנחן הזה
שפשוט צועק "אויש כמה שאני צריכה תשומת לב עכשיו") "נכון רואים
שהשמנתי?" או: "נכון שהתסרוקת הזאת מכוערת?" או: "נכון
שהמכנסיים האלה מבליטים לי את הפולקעס?" או עוד אחת מהשאלות
האלה שהיא שואלת כדי שאני אעלה לה קצת את הבטחון העצמי או
ההערכה העצמית או מה-שזה-לא-יהיה-העצמי שלה, ואני אסתכל עליה
בשלווה מוחלטת, אדישות, אפילו, ואגיד לה: "כן. כןןן.
ככככככןןןןןןןןן. את השמנת, התסרוקת שלך מכוערת, ורואים לה את
הפולקעס". אז היא בטוח תפסיק להציק לי עם השאלות האלה. אבל יש
שתי בעיות עם זה... האחת - היא נורא תיעלב, ואז אני אצטרך
להחמיא לה פי אלף כדי שהיא תסלח לי... והשניה... נראה לכם שאני
אצא עם שמנה עם שיער מכוער ומכנסיים שמבליטים לה את הפולקעס?

אולי אין לי הערכה עצמית, אבל גם לי יש סטנדרטים.