אני מוחק מילים בקפדנות
כדי שלא יהיה אפשר להבינן
כאילו המילים המחוקות הן טומאה
מצד אחד זה נותן הרגשה של חשיבות כשמוחקים את המילים ביסודיות
שכזו, כמו הכל מושלם פרט אליהן.והן הן היו מן מחלה שנכחדה מן
העולם רגע לפני שהשמידה את כל היופי שבו.
אבל האמת היא שמה שבאמת מפחיד אותי הוא שאחת מן המילים הנוראות
האלה תצליח לברוח.
והיו דברים מעולם מילה שנמחקה ברישול והצליחה לדחוק עצמה
איכשהו מבעד לקו האלכסוני הכולא אותה ויצאה לחופשי.מילה נוראה
כמו למשל, סעאמק! שכידוע לכל מקורה בצמד מילים שאיחדו כוחות
משיקולים של אינטרסים משותפים.אם מילה כזאת מצליחה לברוח היא
עלולה לגרום לנזק רציני.כל מילה אשר מוצאת עצמה מחוקה בטרם
נתנו לה את ההזדמנות להיקרא מרגישה נבגדת ופגועה אבל מילה כמו
סעאמק יש לה רגשי נחיתות רציניים ובנוסף גם נטייה חזקה
לנקמנות. ברגע שהיא תצליח לברוח היא מייד תנסה למצוא לה דרך
לנקום באדם שגרם לה את העלבון וההשפלה הנוראית שהיא
עברה.וכמובן שמילה כמו סעאמק שרוצה להתבטא תחפש לה אירוע שבו
היא יכולה להיות במרכז העניינים.לדוגמא בחור שמגיע לפגוש בפעם
הראשונה את ההורים של החברה שלו ומשתדל כל הערב להיות מנומס
ורהוט והכל הולך יפה עד שמתיישבים כולם סביב השולחן לארוחת
הערב ולאותו בחור שלא ידע שסעאמק מסתתרת ומחכה לשעת כושר כבר
לפחות שעתיים מטפטף מעט רוטב על המכנס החדש וזה הרגע שסעאמק
שהסתתרה בשקט בפינה במשך כל הערב מזנקת לפתע ממקומה מתנגשת
בעצמה בעורפו וחודרת בשריקה לרווח שבין גלגלתו וחוליית צווארו
העליונה וכך מבלי לעבור דרך הראש או אפילו דרך הבטן היא פורצת
מחלל הפה במן פעימה בלתי ניתנת לעצירה בדיוק באותו חלקיק שנייה
שבו באופן מקרי יש דממה מוחלטת וכל צליל קטן שמישהו יפלוט
יעורר את תשומת לב כולם. מרגע זה ואילך כאילו הזמן האט את
מהלכו, הוא מרים את עיניו ורואה כיצד עיניהם של כל יושבי
השולחן פונות אליו ומתרחבות לאט לאט כאילו ראו פטרייה אטומית
עולה מקו האופק ומיד מגיע גל ההדף ומעוות את פניהם באחת למן
מבט של זעזוע והלם כשלסתותיהם נופלות ומאיימות להימתח עד
שיתנגשו בברכיהם. וכאילו שכל זה לא מספיק השיניים התותבות של
הסבתא נופלות ישר לתוך הצלחת שלפניה ומתיזות מרק רותח לכל עבר
הסבתא נרתעת אחורה בבהלה ומאבדת את שיווי המשקל וברגע הקריטי
שבו הכיסא שלה כמעט נעצר על זוג רגליו האחוריות כאילו מתלבט
האם לחזור קדימה או ליפול אחורה קופץ האבא לכיוונה ובדרך לוקח
אתו את כל המפה. וכאשר העולם חוזר למהירות נורמאלית מתגלה מחזה
מחריד, האבא והסבתא שכובים מחובקים על הרצפה כשעליהם ומסביבם
מפוזרים שיירי ארוחת הערב על מצע של כלים מנותצים וכל האזור
נראה כאילו אחרי פיגוע התאבדות כשכל מה שחסר בסצנה הוא כתב
טלוויזיה שמסקר איך אנשי "חסד של אמת" מגרדים את שאריות הבשר
של הגולש מהרצפה והקירות. והאמת לא רחוקה כל כך מפני שמלים כמו
סעאמק עובדות בשיטת "תמות נפשי עם פלשתים" והן מעדיפות לצאת
לחופשי תוך כדי גזלת חירותן של מלים אחרות שהיו מתוכננות
להיאמר באותו ערב אבל עכשיו נשארו כלואות. וכך כשכולם מנקים את
השברים בדממה מוחלטת סעאמק שלרגע הדהדה בעצמה אדירה בין קירות
החדר מתאדה באוויר לקול צלילם של רסיסי הפורצלן המצלצלים
כפעמוני רוח בזמן שהם נגרפים אל היעה. אבל לא כל המילים הן כמו
סעאמק הנקמנית וישנן מילים שמסתפקות רק במבוכה קלה, כמו למשל
"חיננית" שנוטה להתפרץ בסיטואציות שונות לחלוטין, למשל: מישהו
מגיע למילואים ולאחר שכולם מתמקמים ומתיישבים לשתות כוס קפה
ביחד וכל אחד מנסה לעשות רושם על האחרים ולהראות כמה הוא מוצלח
ואיזה "כלי" הוא נפלט למישהו "חיננית הקצינה הזו" ואנשים
חושבים לעצמם: מי זה הטיפוס החנון הזה שנפלנו אתו? אבל סך הכל
מקבלים את הפליטה בהבנה כי הם יודעים שגם להם יכול לקרות מן
מקרה שכזה וגם הם לפעמים לא מוחקים מילים ביסודיות וקורה שהן
נפלטות. עכשיו אתם מבינים למה אני מוחק מילים ביסודיות? במיוחד
אחרי המקרה שהיה לי עם רותם.
פלטתי "זונה!" והיא מאד נעלבה ואני ניסיתי להסביר לה שזו כנראה
מילה שלא מחקתי כמו שצריך והיא ברחה לי, אבל היא לא הבינה אותי
נכון ונפגעה עוד יותר וטענה שזה שניסיתי למחוק את המילה רק
מראה שאני באמת חושב ככה אבל אני צבוע ושקרן ורק בגלל זה לא
אמרתי את זה קודם. ואז היא הלכה וגם הזהירה אותי שלא להתקשר
אליה כי היא לא רוצה לשמוע ממני יותר בחיים. מה שכן, אחרי שהיא
הלכה גיליתי שכנראה באותו משפט לא מחקתי טוב גם את
"קיבינימט!".