הוא יושב מול הטלפון, חושב מה לעשות. הוא לא יודע מה, אבל הוא
יודע שמשהו חייב להיעשות. ככה הוא לא יכול להמשיך. היא הייתה
ככה מהרגע הראשון שנפגשו, בקניון, כשעברה מולו ובחיוך נבוך
אמרה לו שהכפתור במכנסיים שלו פתוח. הוא החזיר לה חיוך (נבוך
עוד יותר), והודה לה. שאל אם היא רוצה לשתות איתו משהו, אם היא
כבר בסביבה... באותה העת הוא לא ראה משהו מוזר בזה שהיא שמה לב
שהכפתור שלו היה פתוח... אחרי הכל, הרוכסן היה כמו שצריך...
והחגורה  קצת הפריעה לראות... ומי בכלל מסתכלת בכפתורים של
מכנסיים של זרים?... אבל הוא לא התעסק בשטויות האלה.
בפעם השניה שנפגשו, כשהוא נתן למלצר טיפ, שאלה אותו אם בכוונה
הוא נתן רק 14%. הוא שתק, חשב רגע, הוסיף שקל, ושכח מכל העסק.


משם זה רק התדרדר. ככל שמערכת היחסים ביניהם התפתחה, ככה היא
ירדה יותר לחייו. הוא שאל אותה מה הקטע שלה, ואז היא ענתה לו
בקול המתוק שלה, בו כל כך התאהב: "אלוהים בפרטים הקטנים". הוא
לא ידע איך להגיב, אז הוא נישק אותה.

המריבה הראשונה שלהם היתה שלושה חודשים אחרי שנפגשו. הוא בא
אליה הביתה לאסוף אותה, וכשהיא פתחה לו את הדלת הבחין במבט
אכזבה על הפנים שלה. כל הערב התנהגה מוזר, וכששאל למה, היא
התפרצה עליו, שהיא לא מאמינה כמה חסר רגישות הוא, ושהיא חשבה
שמגיע לה קצת יותר יחס לכבוד השלושה חודשים שלהם. לפחות פרחים
הוא יכול היה להביא...

אלוהים בפרטים הקטנים. הוא כבר השתגע מהאלוהים הזה. והיום,
כשקם בבוקר והתחיל למתוח את הסדין, אבל לא משנה כמה הוא מתח,
הסדין עדיין נראה לו מקומט... זה היה הרגע שבו הוא החליט שהיא
הצליחה במשימתה. היא חירפנה אותו לחלוטין.

ועכשיו, יושב מול הטלפון, חושב מה הוא הולך להגיד. מחייג אליה.
היא עונה, ולפני שהיא מספיקה לומר משהו, הוא אומר לה: "תמר, את
כל הזמן אומרת שאלוהים בפרטים הקטנים, נכון? אז חשבתי על זה
הרבה. הרבה מאד למעשה - היה לי הרבה זמן כשניסיתי לצחצח את
השיניים בצורה מספיק יסודית - ואת יודעת מה? הדת היא אופיום
להמונים". ולפני שהיא עונה הוא מנתק את הטלפון.
אלחוטי, בלי מזכירה אלקטרונית, תוצרת סוני.