מדן נריה / התמורה |
לאמו של עולל על יופיו - ובכלל;
לכלבלב חביב שמשיב בכשכוש;
לשממית על תיקרה שיתוש שם תמית;
אם אראה אדם שפניו זועפות
אברך אותו לשלום במילים כה יפות
שמיד ישתנה סבר-פניו העגמומי.
(לך תדע אם זכה אי-פעם לברכה - וממי).
אינני מחניף ולא דבר שקר בפי,
ואין כוונות נלוזות מסתתרות בכפי;
איני חש שדרכי מוזרה -
כשכול רצוני הוא חיוך בתמורה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|