יצאתי החוצה מכלא ישן
של פחד ותיעוב עצמי.
עברתי חומה אחרי חומה אחרי חומה.
הורדתי מחסומים, פשטתי בגדים.
עמדתי ערום מולך.
פגיע, חשוף.
מוכן לתת לך הכל ומבקש דבר אחד ויחיד.
שתתני לי מעצמך חזרה.
לא הייתי מוכנה, אמרת.
הפחדת אותי.
הורדת יותר מדי חומות, יותר מדי מהר.
ולא רציתי לפגוע בך.
אבל גם לא הייתי מוכנה לתת לך חזרה.
זה לא אתה, זאת אני.
אבל בעצם, במחשבה שנייה, הרי זו לא אני, זה רק אתה.
עכשיו אני עומד בכניסה לכלא.
כבר לבוש, אחרי המחסומים.
נאבק להישאר בחוץ.
בציפורניים.
מקווה שאוכל לחזור ולהרים את המחסום.
אבל לא אפשוט שוב את בגדי,
בטרם תהיה מי שתפשוט את בגדיה איתי.
ובשבילה אתפשט. |