הוא מגביר את המערכת, מקווה שאם הבאסים יפוצצו למערכת שלו את
הרמקולים אולי הם גם יחרישו לו את המחשבות. זה לא עובד, הוא
עדיין שומע אותן מהדהדות לו בראש. "צריך לקנות מערכת חדשה" הוא
מחליט. הולך לקנות קפה, לשבת על סיגריה, לנקות את הראש, אבל אז
הוא נזכר שהוא בכלל לא שותה קפה, ושהוא בחיים לא עישן. לרגע
מתאכזב, אבל אז נזכר שהעישון מזיק לבריאות, וזה מרגיע אותו
לכמה דקות. בחוץ השמש זורחת על יום בהיר, והוא מתעצבן. צריך
לרדת גשם עכשיו, לפחות זה מגיע לו. הוא שומע ציפור מצייצת,
ומחליט שעם המערכת החדשה יקנה גם רובה. או לפחות מדריך צפרות.

הכל התחיל בבוקר, כשגילה שזכה ב20 שקל בלוטו. על הבוקר לזכות
ב20 שקל... סימן קלאסי לתחילתו של יום מחורבן. אחר כך קרא
בעיתון שהוכרזה הפסקת אש (שוב), ושיש סיבה לאופטימיות. אחר כך
הטלפון - היא אמרה שהיא באמת מצטערת, ושהיא מבינה עכשיו שהכל
היה באשמתה, ושהיא תבוא היום להתנצל... שיכין את המיטה. אבל מה
שבאמת שבר את גב הגמל היה המכתב מבית החולים, שהודיע לו באופן
חגיגי כי תוצאת בדיקת האיידס שעשה - שלילית. והוא כל כך בנה על
הבדיקה הזאת...

כל היום הזה, רק חדשות טובות. הוא לא יכול להתמודד עם כל כך
הרבה דברים טובים. הוא מסתדר הרבה יותר טוב כשרע לו. כשרע
לו... הוא מחכה שיהיה לו טוב. אבל כשכבר הכל הולך... למה אז יש
לו לחכות? מה הסיבה שלו אז להמשיך לחיות?

"כן" הוא חושב, "נקנה מערכת חדשה".