אריאל סנטוס / תעתוע |
או שמא הן אינן בוטחות בי.
הגן באור אחרון לוחש סודותיו
ואני מרים מבטי כמקשיב.
מתעתע הוא, אור אחרון
מרצד לרוח ערב כחתלתול לקשר חוט.
שם אני, מן הצד, כמעט אוחז בו
ובטרם השמים נמוגים אל ההרים
מנבא לי קו האופק נדודים ורגעים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|